ריו דה ז'ניירו בערב קיץ – השמש שוקעת באדום לוהט מעל חופי קופקבנה, והעיר מתעוררת לחיים חדשים. במרחק כמה רחובות מהטיילת, בדירה בקומה הרביעית של בניין ישן עם מרפסת ברזל, שוכנת אחת הדירות הדיסקרטיות הידועות בעיר. שמה בפי יודעי דבר – Casa do Sol – בית השמש.

בדירה גרו שלוש נשים צעירות: לואנה, איזבל וקרול, כל אחת מהן ברחה מסיפור אחר, אבל מצאה מקלט בעיר שבה יופי יכול להפוך לכוח. הן לא היו רק נערות ליווי – הן היו כמו אחיות, משפחה קטנה בתוך עולם קשוח. הדירה שלהן הייתה מקום בטוח, עם חוקים ברורים: דיסקרטיות, כבוד הדדי, והכי חשוב – שום דבר לא קורה בלי הסכמה.

לואנה הייתה הוותיקה – עם עיניים ירוקות ועבר אפל שנשאר בג'ונגלים של הצפון. איזבל הייתה הרומנטיקנית, שבכל ערב קראה שירה ללקוחות שביקשו משהו מעבר. וקרול? קרול הייתה חידה – חדשה בעיר, שקטה, אבל עם חיוך שיכל לעצור את הנשימה.

יום אחד הופיע לקוח שלא דמה לאף אחד מהם – אנריקה. הוא היה עיתונאי במסווה, שחקר את רשתות הסחר הלא חוקיות בעיר. הוא לא בא בשביל שירות – הוא בא בשביל סיפור. אבל מה שהוא לא ציפה לו, זה להישבות בקסמן של הנשים הללו, במיוחד בזה של קרול.

מה שהתחיל כחקירה, הפך במהרה לרומן סוער ולגילוי מפתיע: קרול בכלל לא הייתה מי שהיא טענה. שמה האמיתי היה סופיה, והיא הייתה בתו של שופט שנעלמה בגיל 17, כשניסתה לחשוף שחיתויות במשטרה. אנריקה הבין שהוא לא היחיד שמחפש את האמת – היא הייתה צעד אחד לפניו כל הזמן.

בלילה חם במיוחד, כשהרחובות התמלאו בקולות הקרנבל, אנריקה וקרול עמדו במרפסת, מביטים על הזיקוקים. הוא ידע שהוא צריך לפרסם את הסיפור, אבל גם ידע שאם יעשה זאת – הוא יחשוף את הנשים שיצרו לעצמן חיים חדשים. הבחירה הייתה בידיו: אמת או הגנה.

הוא בחר לשתוק.

וכך, Casa do Sol המשיכה לפעול – דירה דיסקרטית קטנה בריו החמה, שבה שלוש נשים חיו לפי החוקים שלהן, בעולם שלא תמיד הבין אותן.