קוראים לי אדווה, אני בת עשרים ושלוש ואני מארחת לקוחות בכמה דירות דיסקרטיות בראשון לציון . שהייה באותן דירות דיסקרטיות מציעה המון יתרונות. מדובר אודות דרך נהדרת להתרחק מעיניים סקרניות ועדיין ליהנות מכל הנוחות אשר דירות דיסקרטיות מציעות. אותן דירות דיסקרטיות מספקות בדרך כלל את אותם השירות של מגורים רגילים, כמו למשל – חדרי שינה מרווחים או לחלופין חדרי רחצה מודרניים. דירות דיסקרטיות מציעות פרטיות מוגברת, וניתן בהן ליהנות משקט נפשי ומביטחון גדולים מאוד. עם דירות דיסקרטיות אפשר להירגע בידיעה שהחיים הפרטיים שלי ושל הלקוחות שלי באמת נשארים פרטיים. והנה סיפור אישי שלי –
פתחתי פחית נוספת של טונה וחשבתי על העבודה הראשונה שלי. הייתי בת עשר, ניקיתי בתים באי שגרתי בו. השכן שלי ישב בתחתוני האנס הכחולים שלו על הרצפה כשקיפלתי אותם ושמתי אותם במגירה שלו. מנקה את הכיור והאסלה שלו. מוצאת מגורים ומכניסה אותם לכיסי. אני מתיישבת על הספה עם העיתון ופונה למודעה למבוגרים. "להרוויח שלוש מאות ₪ לשעה." אני קמה. פותחת עוד קופסת טונה. שבה בחזרה. קראתי על עוד משרות של שלוש מאות ₪ לשעה. אני זורקת את פחית הטונה ומרימה טלפון.
באותה שבת אני נוסעת ברכבת כדי לפגוש גבר במסעדת פיצה עמוקה.
"הבנות קוראות לי מר ג'ון" הוא אומר. "תזמיני מה שאת אוהבת, אבל אני אגיד לך שיש להם לחם שום מרושע". "קפה יהיה טוב," אני אומרת. המלצרית ניגשת. "קפה לגברת הקטנה," הוא אומר. "ותביא לנו סל של לחם השום המשובח הזה." לא ידעתי מה לומר ומר ג'ון, הוא דיבר כאילו הוא הכיר אותי זמן מה. "אין צורך להסביר כלום," אמר. "ואני לא אשאל אותך שובל של שאלות. יש לי הרגשה שאת צריכה להרוויח קצת כסף ואין לך מה לדאוג." אחרי קפה ולחם שום, הלכנו מעבר לרחוב למשרד/דירה שלו. על הקיר הייתה זברה קטיפה, ושלוש בנות ישבו על ספת עור מזויף בצבע ירוק-ג'ונגל מתחת לזברה ברגליים משוכלות ואכלו סנדוויצ'ים בלוניים. אחת אחרת יושבת ברגליים משוכלות על הרצפה ומשייקה את ציפורניה. הם לא מכירים בנו כשאנחנו נכנסים.
אני עוקבת אחרי מר ג'ון למשרד האחורי. "כל מה שאני צריך זה תעודה מזהה ושתתפשטי" הוא אמר…
השיער שלי ארוך, חינה צבוע באדום. אני חיוורת ועצבנית. אני מתפשטת. עמדתי שם. מר ג'ון נשען לאחור בכיסא המסתובב שלו מאחורי שולחנו. תנו לי להסתובב.
"נראה טוב," הוא אומר. "אין צלקות נראות לעין. בלי טאצים. אני חושב שאני יכול לעשות אתך משהו."
שני לילות אחר כך אני יושבת על ספת הג'ונגל עם הבנות האחרות ואוכלות כריכים בלוניים על חיטה מלאה עם חרדל צהוב. כל מה שאני יכולה לזכור על אדם מספר אחת היה איבר מינו. היה לו ריח של אבקת תינוקות והנהג שחיכה בחוץ לא אמר מילה – לפני או אחרי. תהיתי אם הוא קרא ספר בזמן שהוא חיכה לי. איש מספר שתיים היה במלון מפואר. "תתנהגי כאילו היית בזה זמן מה," אמר מר ג'ון. "הוא רוצה ג'ינג'ית שיודעת מה היא עושה."
בחדרו של הגבר פשוט עמדתי ליד המיטה בשמלת המיני השחורה והעקבים שלי. סוג של קפואה.
"את חדשה נכון?" הוא שאל. התפשטתי. קיימנו יחסי מין. עזבתי. הוא לא התקשר אליי שוב. גם גבר אבקת תינוקות לא. באותו לילה ראשון הלכתי הביתה ואכלתי פופקורן אוויר, ריססתי "אני לא מאמינה שזה לא חמאה" על הגרעינים בחושך.
גבר רצה שאדבר מלוכלך. לא הצלחתי להוציא את המילים החוצה אז אכלנו יחד טוויסטים של קינמון והוא אמר לי שאני צריכה ללכת עם שירות ברמה גבוהה יותר. "יש לך את המבטים," הוא אמר. "גם אם את לא יכולה לדבר מלוכלך." הוא נתן לי כסף בלי לקיים יחסי מין וסופגנייה לנהג בדרך הביתה…