ישבנו על הספה הגדולה שבסלון, שותקים ובוהים בטלוויזיה, אני בקצה אחד ותמר, אמא שלי, בקצה השני הרחוק וביננו שקית צ'יפס גדולה, שלושה צעצועים שגיל, אחי הקטן, השאיר לפני שאמא השכיבה אותו לישון, והרבה מקום פנוי.
מאז שמיקי, השותף שלי לחדר במעונות האוניברסיטה, סיפר לי באחד הלילות כששתינו יותר מדי איך הוא תפס את אמא שלו בוגדת באבא שלו וכעונש זיין אותה אני מסתכל על אמא שלי קצת אחרת, עברה את גיל 43 ועדיין נראת פיצוץ! לבושה כמו תמיד במכנסיי הטיץ המתוחים על רגליה, כל כך הדוקים עד שאפשר להבחין בברור בתחתוני הטנגה שהיא לובשת תחתם, ובחולצת הטריקו הישנה שלא הסתירה את הבטן ההריונית שלה, כן פתאום ההורים שלי החליטו שמגיע לי עוד אח, הבטן עדיין לא בשיאה אבל מספיק גדולה כדי שיבחינו בה, בה ובפטמות שבלטו מבעד לבד המתוח על שדיה העסיסיים, מגלים שהיא, כמו תמיד כשהיא בבית, הולכת בלי משהה.
בטלוויזיה הוקרנה תוכנית של גיל חובב, מתארח בביתה של דנה ספקטור ומשוחח אתה כשברקע ארון הספרים הגדול והעמוס שלה והיא, דנה, מספרת לו בלשונה המיוחדת על אהבתה הגדולה לקריאה, על כמות הספרים הדימיונית שהיא קונה וקוראת ואיך היא שוכבת, אחרי שבעלה נרדם מתוחזק או לא מתוחזק, וקוראת בהנאה עד השעות הקטנות של הלילה.
"מה? מה היא אמרה?" קטעה פתאום אמא שלי את השתיקה.
"שהיא אוהבת לקרוא" עניתי.
"לא על בעלה"
"שהוא נרדם"
"כן, אבל היא אמרה עליו עוד משהו?"
"מתוחזק או לא מתוחזק"
היה רגע של שתיקה, "אתה חושב שהיא התכוונה לזיון?" אמרה לבסוף ועשתה תנועה גסה בידה, תנועה של זיון, דירה דיסקרטית בבאר שבע.
הסמקתי! למרות שאני מכיר אותה מהיום שנולדתי עדין לא התרגלתי לשפה הזאת שלה, שונה כל כך מאבא שלי, לדיבור הישיר על חיי המין שלה, ירושה של שנים רבות של לינה משותפת עם הבנים בבית הילדים בקיבוץ, בת אחת ושבעה בנים.
"אהה" גמגמתי, מסמיק קצת, "אני לא יודע, אני חושב"
המשכנו לשבת בשתיקה עוד כמה דקות, גיל חובב עבר לבשל איזו עוגה שמצא בספר, מתלהב ואני לא מבין ממה, כשאמא שלי שוב אמרה, כאילו לעצמה, "צודקת, וואלה דנה צודקת, אין עליה, גם במסודרות היא היתה הכי טובה, הגדירה את זה נהדר… לא מתוחזקת, זה מה שאני, אשה לא מתוחזקת"
"מה?" נפלתי למלכודת שלה בלי להרגיש.