שלום לכולכם אי שם,
קוראים לי גליה, ואני הייתי נערת ליווי, שמזמינה לקוחות אל דירות דיסקרטיות. שהייה בתוך דירות דיסקרטיות מציעה המון יתרונות למי שמודע לבטיחות. דירות דיסקרטיות מספקות מרחב פרטי להירגע, וגם עוד שכבה של ביטחון מפני עיניים סקרניות. זאת ועוד, בגלל המיקום הדיסקרטי של דירות דיסקרטיות יש פחות גניבות או מקרי פשיעה. ולהלן הסיפור האישי שלי –
החיים בטוח מושכים עליך כמה מהירים. מאז שהייתי ילדה קטנה רציתי להיות מורה. אני יודעת שזו לא עבודה משתלמת במיוחד, אבל תמיד האמנתי שזה יהיה מתגמל. אני אספר לכם יותר על זה מאוחר יותר. כרגע יש לי דילמה. אני מנסה לחשוב אם עלי לספר לחברה שלי דינה על העבר שלי. סיפרתי לה את כל הדברים העיקריים אבל לא על הצד המיני שלי. יש סיכוי טוב שזה יסיים את הידידות שלנו. תהיתי אם לא סיפרתי לה, אבל אם היא תגלה ממישהו מלבדי, אני יודעת שהכול בינינו ייגמר. אתם מבינים, הפכתי לחוקרת ומצאתי עבודה במהלך הקולג' שבה שילמו לי על סקס. אני עכשיו בת עשרים ושמונה ויועצת מחשבים. תנו לי לחזור ולספר לכם איך הכול התחיל.
בתיכון, הייתי הגיק המטומטם משהו. לא הייתי ממש מכוערת או משהו כזה. רק שהייתי בצד הרזה, יש אומרים שהייתי רזה. רצתי שטח עבור בית הספר. זה היה הספורט היחיד בו השתתפתי. אכן היו לי החכמות. סיימתי את לימודיי בחמשת האחוזים הראשונים בכיתה שלי. לא היה לנו איש כבוד או איש ברכה, אבל הם כיבדו את חמשת האחוזים הראשונים. הייתי סטודנטית בסך הכול אז אני מניחה שזכיתי בכבוד. קיבלתי מספר מלגות ומענקים כדי לשלם עבור ההשכלה שלי בקולג' ובחרתי אחת. יכול להיות שזו הייתה הטעות הראשונה שלי; אם זו הייתה טעות בכלל. כפי שציינתי רציתי להיות מורה אז זה מה שהתמחיתי בו והיו לי מחשבים בתור קטינה. זה אף פעם לא הזיק לדעת הרבה על מחשבים ואני מודה שזה קרה לי בקלות. הבעיה שהייתה לי בקולג' הייתה שיש לי כסף לחינוך אבל לא הרבה להוצאות. ההורים שלי נתנו לי קצת כסף אבל זה בקושי קנה אוכל. בשנה הראשונה גרתי במעונות. אחרי שחלק מהתלמידים גילו כמה אני חכמה הם התחילו לשלם לי כדי לעשות להם דוחות שונים. יצאתי עם כמה אבל לא באמת היו לי חברות; מניח שהייתי קצת מתבודד. התחלתי ללכת לחדר כושר בבית הספר לרוץ ולהתאמן. לבסוף עליתי כמה קילוגרמים. בחודשי הקיץ הלכתי הביתה ומצאתי עבודה כעזר מורה ועזרתי לתלמידי בית הספר הקיץ. מאוד נהניתי מהעבודה. בשנה שלאחר מכן עדיין עשיתי כמה מסמכים עבור כמה מהחבר'ה תמורת כסף נוסף. הייתי צריכה לשאול את עצמי מאיפה הם מקבלים את הכסף שלהם. גביתי בין עשרים וחמישה ₪ למאה ₪ עבור עבודת מאמר בהתאם לפרטים. הרווחתי רק מאה או שניים בשבוע בשביל לעשות את כל הדוחות האלה לסטודנטים. אז יום אחד שאלתי את חברי בוב מאיפה הם עשו את כל הכסף שלהם. הוא אמר לי שהוא וכמה מהחבר'ה האחרים רקדו בטרקלינים בלילות שישי ושבת. הוא עשה כסף גדול, בעיקר בטיפים. הוא אמר שהוא יכול לדבר עם בעל הטרקלין אם אני מעוניינת. עשיתי אודישן כמה ימים לאחר מכן. דבר אחד שתמיד יכולתי לעשות היה לרקוד; אולי זה היה בגלל שהייתי רזה, אני באמת לא יודעת. קיבלתי את העבודה והתכוונתי להתחיל ביום שישי הבא. ג'ים, בעל הטרקלין, נתן לי כמה קלטות ואמר לי להתאמן ולהוריד את השגרה שלי. הוא גם נתן לי את התחפושת הראשונה שלי – זו הייתה תלבושת בוקרים. אני חייבת לומר בהתחלה שהרגשתי בערך עירומה למחצה עם המכנסיים הצמודים שהייתי מתפשטת אליהם. הייתי קצת נבוכה בפעם הראשונה שלי על הבמה, אבל ברגע שנכנסתי למוזיקה התחלתי פשוט לתת להכול להסתובב ועשיתי את שלי. קיבלתי הרבה טיפים. בוב אמר לי שהדרך שבה זה עבד היא שאנחנו ניתן עשרה אחוזים מהטיפים שלנו לג'ים. מתוך תשעים האחוזים הנותרים, הוא היה מוחק חצי כשכר ואת החצי השני שמרנו מתחת לשולחן. כך מס הכנסה היה מאושר ונשאר מהגב שלנו. כמובן, הם לא ידעו שהכנסנו לכיסים חצי מהכסף.
לא האמנתי כמה כסף הרווחתי בשביל יומיים בריקוד. זה היה יותר משלוש מאות ₪ עבור כמה שעות עבודה. עשיתי את זה במשך שלושה סופי שבוע כשג'ים בעל הטרקלין קרא לי להיכנס למשרד. חששתי שאני לא מצליחה מספיק…