בשכונה רגועה במרכז תל אביב, בבניין ישן אך מטופח ברחוב צדדי, עמדה דירה מספר 3B. דירה דיסקרטית  קטנה, עם חלונות מוגפים תמיד, ותריסים שלא זזו כבר שנים. השכנים כמעט ולא ראו את מי שנכנס ויצא ממנה, אבל כולם ידעו – זו "הדירה הדיסקרטית".

לא מדובר היה במקום מפוקפק, לפחות לא באופן רשמי. לפי השלט הקטן ליד האינטרקום, הדירה הושכרה ל"סטודיו לצילום פרטי". אבל האמת הייתה קצת יותר… צבעונית.

מאחורי הדלת הסתורית פעלה רשת מתוחכמת של מפגשים סודיים. אנשי עסקים, שחקנים מוכרים, פוליטיקאים – כולם הגיעו לשם, לאו דווקא כדי להצטלם. הדירה נוהלה ביד רמה על ידי אישה מסתורית בשם נינה, שבחרה כל לקוח בקפידה, ואפילו דרשה ראיון טלפוני לפני קביעת פגישה.

אבל הסיפור המעניין באמת התחיל ביום שבו דייר חדש עבר לבניין – תומר, עיתונאי חוקר עם אף לפוליטיקה ורגליים שנמשכות לצרות. מהר מאוד שם לב שדברים מוזרים מתרחשים בדירה 3B: שליחים שמגיעים ונעלמים במהירות, ניידות שמדי פעם עוצרות ליד בלי סיבה, ושקט… שקט חשוד.

תומר החל לחקור – תחילה דרך תצפיות מהמרפסת, אחר כך דרך מכרים בעירייה, ולבסוף – התחזה ללקוח.

כשהגיע לפגישה עם נינה, גילה שהדירה שונה ממה שדמיין. היא הייתה מעוצבת בקפידה, עם ריח נעים של לבנדר, מוזיקה שקטה, וקירות עבים שמבודדים כל צליל. אבל מה שהדהים אותו לא הייתה הדירה – אלא התמונות שתלויות בה. על הקיר היה צילום ישן של סגן שר הביטחון מחובק עם מי שנראתה מאוד כמו… נינה.

"תומר," אמרה לו נינה כשהוריד את הכובע והציג את עצמו, "ידעתי שתגלה, אבל תאמין לי – כל מה שאנחנו עושים כאן, זה רק כדי לשמור על המדינה."

הסתבר ש-3B הייתה למעשה סניף של יחידת מודיעין סודית, שפועלת כדי למנוע סחיטות ופגיעות באישים בכירים – באמצעות יצירת "מלכודות דבש" הפוכות, שבהן הלקוחות הם אלו שמוגנים, לא נלכדים.

תומר עמד בפני דילמה – לחשוף את האמת ולעשות סקופ של פעם בחיים, או לשתף פעולה עם נינה ולהיות חלק מהמערכת שבצללים.
הוא בחר בדרך השלישית – שכר את הדירה ממנה, והפך אותה לסטודיו אמיתי. לצילום. של פורטרטים.
ובכל פעם שמישהו דפק בדלת ושאל "זה המקום הדיסקרטי?" – הוא רק חייך ושאל:
"מאיזה כיוון אתה בא? ממשלה או בידור?"