אתונה נראתה לו מסתורית בלילה. אחרי יומיים של טיולים באקרופוליס ושיטוטים בין סמטאות מונסטיראקי, רועי הרגיש שהוא רוצה משהו אחר. משהו שלא כתוב במדריך תיירים.

בפורום נסתר באינטרנט, בין המלצות על מסעדות וטברנות, מצא פוסט קצר:
“אם אתה מחפש חוויה מסוג אחר – חפש את ‘דפנה בדירה מספר 17’”.. מיד הוא החל לחשוב על דירות דיסקרטיות ומה הוא יכול לקבל בהן…..

לא היה כתובת מלאה. רק מייל. הוא שלח. קיבל תשובה תוך שעה.
הוראות, זמן מדויק, והדגשה: "תגיע לבד. בלי שאלות."

רחוב צדדי בשכונת קולונאקי. בניין אבן ישן, תריסים מוגפים, שקט כמעט מצמרר. הוא עלה לקומה שלישית. דפק. הדלת נפתחה חרישית. בפנים – אור אדמדם, אוויר סמיך, וצלילים איטיים של מוזיקה יוונית מסורתית מעורבבת עם אלקטרוני רך.

דפנה הייתה שם.

אישה גבוהה, עם שיער שחור מבריק ואודם עמוק. היא לבשה חלוק משי פתוח מעט, חושף קצה של ביריות. היא חייכה חיוך קטן. "היית אמיץ שבאת. לא כולם מגיעים."

רועי נכנס, הדלת נסגרה מאחוריו. הוא כבר ידע – הוא לא יחזור אותו אדם.

הדירה הייתה עולם אחר – שקט, ריח של וניל, קירות בגוונים עמוקים, כורסאות קטיפה. היא הובילה אותו פנימה לחדר עם מראה ענקית, תאורה רכה ומיטת קינג עטופה בסדינים בצבע יין.

"הכל פה בשבילך. אבל אתה לא רק לקוח," היא אמרה. "אתה סיפור. ואני – הסופרת."

היא הורידה ממנו את החולצה לאט. כל תנועה שלה הייתה כמו שיר. היא נגעה – לפעמים בקצות האצבעות, לפעמים עם כל גופה.

היא התיישבה עליו, שפתיה על צווארו, ידיה מתחת לחולצה, ואז לחשה:

"פה אתה לא צריך לבקש. אני יודעת מה אתה רוצה לפני שאתה יודע בעצמך."

הוא לא ענה. רק נאנח קלות כשהחלה לעסות אותו בשמן שקדים, גופה נוגע בו בחושניות מכוונת, נשימותיה מסונכרנות עם שלו.

היא המשיכה בלי למהר, בלי דחיפות – כאילו הזמן לא קיים. כל חלק בגופו נמשך אליה, נמס למגעה. היא התמסרה – והוא נשאב.

ואז, כמו מתוך חלום, נכנסה אישה נוספת. בלונדינית, עיניים כחולות כמו הים. דפנה קרצה:
"אמרתי לך – יש הפתעות בעיר הזו."

מה שקרה באותו לילה לא היה עיסוי. זו הייתה חוויה חושית טוטאלית – שליטה, שחרור, פיתוי. שתיהן נעו סביבו כמו ריקוד טנגו, נוגעות, מתגרות, מתמסרות.

שלושתם הפכו לישות אחת.

לפנות בוקר, דפנה שמה לו כוס מים ולצידה פתק:

"אם תחזור לאתונה – אל תחפש אותי. אני כבר אמצא אותך."

רועי יצא מהדירה בלי מילה. השמש עלתה, העיר התעוררה, והוא הרגיש כאילו היה במקום סודי שלא קיים במפות.

והוא ידע דבר אחד:

יש מקומות – שלא נועדו רק לגעת בגוף, אלא לשנות את הנשמה.