קוראים לי יוכבד. אני כבר עברתי את גיל הארבעים וחמש, ולמרות שזה נחשב "לזקנה" בתעשייה של נערות הליווי, כוחי עדיין במותני, והמראה החיצוני הצעיר שלי מאוד עוזר לי להמשיך לעבוד בתור נערת ליווי, ולקבל לקוחות באחת מן דירות דיסקרטיות בראשון לציון.
אבל נתחיל בכך שאספר לכם קצת על עצמי. לפני שהתחלתי לגור באותן דירות דיסקרטיות בראשון לציון, גרתי עם ההורים שלי. ההורים שלי חרדים, ואנחנו משפחה של חמש עשרה נפשות. ישנים "כפיות" כמה אחים ביחד על אותה המיטה. וממש לא מיטה זוגית. הוריי התפרנסו בעיקר מקצבאות של הילדים מהמוסד לביטוח לאומי, כמו גם מתרומות. אבי למד בישיבה, ואמי הייתה עקרת בית, אומנם ממש מוצלחת, אבל לא באמת מקצוע מזהיר.
כשהגעתי לגיל ההתבגרות, והתחלתי למרוד בהוריי, יצאתי בהצהרה נוקבת – "אני אהיה אימא אחרת. הילדים שלי לעולם לא יסבלו מחסכים. אתן להם הכול. אבנה את עצמי בעשרת ידיי, ואהיה עשירה". אמרתי, כיוונתי למטרה, וכך עשיתי.
כמובן שלא התגייסתי לצבא, ובחישוב מהיר תגלו כי אני כבר עשרים ושבע שנים עוסקת בליווי. כאשר יש ימים מוצלחים יותר, ויש ימים ממש גרועים. זה משתנה בהתאם למצב הרוח שלי, ובהתאם לאופי של הלקוח שמגיע אליי לאחת מן דירות דיסקרטיות בראשון לציון.
רציתי לשתף אתכם בחוויה שקרתה לי לפני יותר מעשרים שנים, חוויה שלעולם לא אשכח אותה. הדבר קרה בשתיים בצהריים, שעות די רגועות, שבהן אין צפי לכיסה של לקוחות. לפתע צלצל הטלפון בדירה הדיסקרטית שלי בתל אביב, ובחור צעיר הציג את עצמו בשם אמיר. הוא ביקש להיפגש אתי עוד שעה, והוא אמר שזה ממש דחוף לו.
מכיוון שהייתי מאוד משועממת, עניתי בחיוב, וכך היה. אמיר הגיע אליי בשלוש בצהריים. לבשתי מראש את הלבנים האדומים הסקסיים שלי, והתכוננתי לקראת הפגישה עם אמיר. אמיר הסתמן כגבר מאוד נאה וסימפטי, עם קול חושני ועמוק, ונכנס הישר לדירתי.
ברגע שנגעתי בו הרגשתי כאילו קיבלתי מכת חשמל באותה השנייה. הרגשתי את כל המתח העצום והתשוקה הבלתי מוסברת שלי בעליל מטיילים בכל נבכי גופי. כל מה שקרה באותו היום נצרב בזיכרון שלי כאירוע מלא בערפל. מה שאני בטוחה שקיימנו כמה פעמים יחסי מין, בכל מיני תנוחות, ועשינו כל מה שבא לנו, בלי עכבות, בלי מעצורים ובלי כל מגבלה. זה היה הסשיין הכי טוב שהיה לי אי פעם, שנינו איבדנו את ממדי הזמן, והמשכנו להיות כמה שעות ביחד במיטה. כל הבעיות נמחקו מהזיכרון שלי באותו היום…