ההפסקה הייתה ארבעים דקות, לא יותר

יצאתי מהמשרד בפתח תקווה כאילו לקניות, עם תיק ביד. רמת גן הייתה שתים-עשרה דקות משם. הקוד לדלת הגיע במדרגות ונועה פתחה בחלוק פתוח, כך שראיתי הכל מהסף. היא שמה לי את הידיים על הישבן לפני שהספקתי לשאול איפה לשים את התיק.

היה שעון על השידה והיא הסתכלה עליו גם. "יש לנו מעט," היא אמרה. המכנס ירד והיא לקחה חזק לפה כדי שאהיה מוכן, בלי משחק ארוך ובלי יין. שכבתי על הגב, היא פתחה רגליים ונכנסתי לפי השעון. היא הידקה וגמרתי מהר מדי. היא נתנה מציצה קצרה אחרי וצחקה בלי להעליב.

המקלחת הייתה שישים שניות של מים חמים ומגבת שלה. אותה חולצה חזרה לגוף. במעלית פגשתי שכן עם כלב ואמרתי בוקר טוב בצהריים. הוא לא שם לב. באוטו נדלק הוואטסאפ של העבודה. הייתה ישיבה ב־13:30. הגוף עוד זכר את הירכיים והראש כבר היה במצגת.

למה המרכז בנוי לשעה כזאת

דירה דיסקרטית במרכז בשעות צהריים זו תשתית, לא בילוי. רמת גן ופתח תקווה קרובות למשרדים. חולון ובת ים קצת רחוקות לצהריים, וראשון משתלמת רק אם אתה כבר בדרום המרכז. ארבעים דקות לא סולחות על חניה גרועה, ולכן כתובת קבועה מנצחת. בפעם השנייה כבר יודעים את הקוד, ויודעים אם היא רוצה פה עמוק או כניסה מהצד.

יש גם את הקצה השני: שעה וחצי בערב, עיסוי על הבטן, רכיבה איטית, כניסה מהצד עד שהגוף רועד. זה לא הסיפור הזה. הסיפור הזה הוא הפסקה חמה שנעלמת מהר.

כדי לא לאחר לישיבה צריך לסגור שעה שמתחילה מוקדם באמת, לצאת מהמשרד בזמן ולא "עוד מייל אחד", ולשלם על חניון במקום לעשות סיבוב. אל תתחילו עיסוי בצהריים אם השעון רץ. עיסוי שייך לערב.

פעם שלישית אצל אותה כתובת כבר מרגישה כמו הרגל. התיק נופל באותה פינה, היא יודעת לא לשאול על היום, ואתם יודעים לא להבטיח מחר. המרכז חי על ההרגל הזה.

המודעות של האזור יושבות בלוח דירות דיסקרטיות במרכז. מי שעובד בגוש דן מחפש שם קודם לפי העיר ורק אחר כך לפי השעה. התיק ביד עוזר בחוץ. החלוק הפתוח עוזר בפנים.