שלוש נערות מברזיל – לואנה, קיארה וסול – גדלו יחד בעיר הצבעונית סלבדור. הן היו חברות ילדות שתמיד חלמו על מסע גדול מחוץ ליבשת. כשהגיע הקיץ שאחרי כיתה י״ב, הן החליטו להגשים חלום ישן: לטוס לישראל, אל עיר שתמיד שמעו עליה בתור המקום שבו החיים לא מפסיקים לרגע – תל אביב.
כשהמטוס נחת בנתב״ג, הן יצאו אל אוויר חם ולח, וריח של ים מלוח. כבר בדרך למרכז העיר, הן הביטו זו בזו וידעו: זה הולך להיות הקיץ הכי מטורף בחיים שלהן.
🌆 הימים הראשונים בעיר ללא הפסקה
הדירה שהשכירו הייתה בשכונת פלורנטין – קירות מלאי גרפיטי, קולות של גיטרות מהחלונות הסמוכים וריח של קפה טרי מכל פינה ממש קרובה לאחר מאותן דירות דיסקרטיות בתל אביב .
כבר ביום הראשון הן יצאו אל שוק לוינסקי, טעמו חלבה לראשונה, צחקו על המבטא החדש שלהן (“תן לי בבקשה בורקססס”) וקיבלו הזמנה מאיזה בחור מקומי למסיבה על הגג.
בלילה, כשהן עלו לגג מול כל אורות העיר, הן ידעו שהן במקום הנכון. המוזיקה הייתה שילוב משוגע של סמבה, ים-תיכוני ואלקטרוני – וזה לגמרי דיבר אליהן.
🌊 הים ששינה הכול
אבל הנקודה ששבתה את ליבן באמת הייתה הים.
כל בוקר הן הלכו לחוף גורדון עם פירות טריים ומוזיקה באוזניות. קיארה החליטה ללמוד לעמוד על סאפ, סול התאהבה בשמש, ולואנה… לואנה מצאה את עצמה מציירת כל מה שראתה – גלשנים על קו החוף, חתולים שמסתובבים בין המגבות, זוגות ששותים קפה על החול.
אחד המצילים, בחור חמוד בשם איתי, צחק ואמר להן:
“ברזיליות בטח יודעות לרקוד יותר טוב מהגלים.”
והן ענו לו בחיוך:
“אה, אתה עוד לא ראית כלום.”
🥙 טעם של בית חדש
בערבים הן ניסו אוכל ישראלי: שווארמה בפלורנטין שהייתה חריפה מדי, מלבי מתוק מדי, ופלאפל שהיה “בול!”
לואנה התאהבה בחומוס ואמרה שהיא לוקחת אותו לברזיל.
קיארה החליטה ללמוד להכין שקשוקה.
וסול… היא פשוט ניסתה הכול.
🎶 הרגע שהפך את הטיול לאגדה
שבועיים לתוך החופשה הן מצאו את עצמן במסיבת חוף לא-מתוכננת. הדיג'יי ביקש מהן לעלות לבמה, וכשהן החלו לרקוד – כל הקהל הצטרף.
זה היה רגע מואר, כמעט קסום, שבו קולות מוזיקה מהעולם ושלושה חיוכים ברזילאיים התמזגו עם הרוח של תל אביב.
אחד המקומיים צעק להן:
“אתן הכי גדולות פה הערב!”
ומאז כולן קראו להן “הגדולות מתל אביב”.
💛 מה נשאר מהקיץ הזה?
כשהגיע זמן החזרה לברזיל, הן עמדו על החוף והביטו אל הים:
“לא נפגשנו סתם,” אמרה סול.
“תל אביב נתנה לנו קיץ, אבל גם משהו בלב.”
הן הבטיחו שיחזרו – לא רק לעיר, אלא גם לאנשים, לטעמים, לקצב.
ותל אביב? היא המשיכה לזרום, לרקוד, ולשמור מקום לשלוש נערות ברזילאיות שהשאירו בה קצת מהשמש של סלבדור.