"כן אני מאוננת, רק שמעתי את הקול שלך ונדלקתי" שמעתי אותה מסבירה "אתה יודע שזה מחרמן אותי, למה אתה חושב שהתחתנתי אתך? חושבת עליך ומאוננת" עברה לקול המתפנק שלה ואני עצרתי "לא, זה לא נכון, מותר לאונן בהריון" המשיכה להסביר לו, הפעם בתקיפות, "שאלתי את הרופאה שלי והיא אמרה לי שכל זמן שאפשר- מותר!"

שוב כיסתה את הפלאפון "מניאק, תזיין אותי" וחזרה לדבר בפלאפון עם אבא שלי "טוב מותק, לא נריב בטלפון, נכון?" חזרה שוב לקול המתפנק, זה שגומר כל ויכוח איתו כשידה על העליונה, "תגיד שאתה אוהב אותי?" הקשיבה לו ושפשפה את ערוותה בכוח בישבני, מזיזה את הזין התקוע בתוכה "כן מותק, גם אני מתגעגעת, מחכה כבר שתחזור" הוסיפה "כן, ואל תשכח לעבור בטויס-אר-אס, גיל מחכה למתנה שלך… ביי, אוהבת, תצלצל שוב מחר… לא זה בסדר, תעיר אותי, לילה טוב מותק"

רק סגרה את הפלאפון והתחלתי לטחון אותה בכוח, שוכבים על הצד ומזדיינים, "את לא נורמלית" אמרתי לה בקול נוזף.

"לא נורמלית אבל התחרמנת! הרגשתי איך אתה נמתח בתוכי"

"כן, כשאמרת לו שאת מאוננת, כמעט גמרתי" כמו דירות דיסקרטיות בצפון.

"ואני גמרתי ממש, לא כמעט" המשהרה לי.

לא היינו צריכים הרבה לפני שגמרנו, ביחד, גמירה מהנה כזאת שסוחטת ממך את כל הכוח.

אותו לילה לא חזרתי למעונות. ישנתי בבית, במיטה של אמא ואבא שלי, מחבק אותה כפיות, כמו פעם, כשהייתי קטן, כשבחוץ היו רעמים ופחדתי, מרגיש שהיא ישנה ולא נרדם, אני והתינוק שהמשיך לבעוט כל הלילה.