"היה לך לילה רע, אם כך," חקרתי בעדינות, כדי לראות אם היא תיפתח.
היא לא אמרה כלום בהתחלה, אבל אחרי משקה שני, הכל יצא החוצה. היא הימרה במשך שבועות, ואחרי כמה ניצחונות, נקלעה לכמה הפסדים כבדים. לאחר מכן, היא לווה קצת מזומן וניסתה לזכות בהם בחזרה, ללא הצלחה.
"כמה כבד זה כבד?" שאלתי.
"בערך 3000 דולר או משהו כזה." היא נאנחה. ואז, היא שרה את הסיפור העצוב הרגיל, על איך היא ובעלה עברו לכאן כדי לפתוח מסעדה באילת ביץ'. בסופו של שיפוץ יקר, קוביד ואיתו נפלו. הם חזרו לפעול, אבל נראה שמעולם לא הרוויחו מספיק כדי לכסות את התקורות, הריבית על ההלוואה הבנקאית ולהרוויח משהו. ללימור היו כמה לילות טובים כאן, אבל הלילה זה התרסק, והיא פשוט לא הייתה בטוחה מה לעשות. עם זה, היא סיימה את המשקה הזה בלגימה גדולה אחת, וביקשה עוד אחת כמו דירות דיסקרטיות בבאר שבע .
היא פטפטה עוד קצת אחרי המשקה השני. ככל הנראה, אף אחד מחבריה או מבני משפחתה לא ידע על מצוקתם הכלכלית. זה היה מדהים מה משקה יעשה כדי לשחרר את הלשון. ולמען ההגינות, היו לה הימורים כל כך גרועים, שהיא פשוט הייתה צריכה לפרוק על מישהו. ראיתי הכל בעבר.
"אני מניחה שאתה לא יכול לעזור לי," היא התחננה וחשבה על הצ'יפס שידעה שיש לי בכיס. "אני די נואש, אני חושש."
שמלתה עלתה על ירכיה וחיקה השופע התרומם מרוב החרדה. יכולתי לראות שיש לה נכסים בשפע. "ובכן, לימור, יש דרך שאוכל לעזור לך," אמרתי. הראש הקטן באמת חשב עכשיו. "זמנים נואשים דורשים פעולות נואשות, אתה יודע." לזה ראיתי אותה מניחה את ראשה ומסתכלת הצידה. זה היה יותר מדי, ההצעה שלי, אבל הרגשתי נדיב "אני אתן לך שליש ממה שאתה צריך, או 1000 $, אם תעביר את הלילה איתי, למעלה."
ראיתי את הכעס מתלקח בעיניה והרגשתי סטירה כואבת על פניי. ״איך אתה מעז,״ היא עצבנה וירדה בכעס. למרבה המזל, לא היה אף אחד בסביבה כדי לחזות בזירה, אז משכתי בכתפי וחייכתי. זו הייתה הצעה לקחת את זה או לעזוב את זה וזה היה תלוי בה, ושמתי לב שהיא הלכה לשירותים, לא החוצה מהדלת. בוא נראה כמה היא נואשת, חשבתי. אז, הנקתי קצת את המשקה שלי בזמן ששיחקתי בטלפון שלי.
זה לא היה אפילו חצי שעה מאוחר יותר, כשהתדעתי לנוכחותה של לימור. הרמתי את מבטי והנה היא הייתה. היא נראתה יותר מסודרת וברור שאיפרה מחדש. היא נראתה מהממת באופן חיובי.