אני מבין שזה ייחשב שטחי בהתחשב במה שהיה קורה אז, אבל במהלך כל הזמן הזה, נמשכתי לכוס של אשתי. כשהיא נשענה על מרפקה הימני, טען זרע שלו נדחף מתוך הכוס שלה, וכשהיא התגלגלה על צידה, זה נמחץ בין רגליה ותחתה, עם רובו מחליק למטה מאחורי ירכה העליונה.

היא פשוט לקחה את הסדין וניגבה את זה. כשהמשיכה לדבר איתו בצורה מרגיעה, יכולתי לראות מדי פעם כשהיא זזה או מסתובבת, עוד קצת מהזרע שלו נוזל ממנה. הייתה שלולית של זרע על הסדינים שזלגו ממנה והיא לא שמה לב בכלל.

המשכנו לדבר איתו ברוגע במשך כמה דקות, כשהוא התחיל להחזיר את מכנסיו ולהשיב לעצמו את כבודו, באומרו, "תודה שהייתם לי כאן הלילה. גברת ארנט, אני לא יודע מה לומר חוץ מזה, תודה. אני הולך עכשיו, תודה, אני מצטער, כן, תודה, תודה. אני מצטער אם… תודה… ביי."

ברגע שהוא יצא מהדלת, לנה הסתכלה עלי והתגלגלה על גבה ואמרה בקול ציני "אה, זה היה כיף משפחתי שלם." ואז הסתכלה עלי ושאלה בקול רוגע, "זה לא מה שציפית, נכון?" לפני שהספקתי לענות היא המשיכה, "זה בהחלט לא מה שציפיתי."

עניתי במהירות, "כן ולא. אני עדיין מעכל את הכל."

"מה איתי?" היא גיחכה בציניות. "מתי החופשה שלנו הפכה ל'זיין את אשתי' הזו, ואיזה חלק ב'לא לגמור בתוכי' הוא לא הבין?"

אז שאלתי בערמומיות, "את יודעת שגם הראשון גמר קצת בתוכך, נכון?"

אז היא שפשפה את פניה שוב, כשעיניה מתמקדות בתקרה ואמרה, "אני חושבת שזו לא הפתעה… הרגשתי את זה."

מתוך סקרנות טהורה ובעובדה שלא הייתי במצב רגיל, שאלתי, "איך ידעת?"

היא היססה לרגע כשהיא מגלגלת את השיער מאחורי אוזניה ואמרה, "אלוהים, סקוט, תפסיק להתנהג כאילו אתה לא יודע."

הגבתי שוב, "כן, אבל איך ידעת?"

היא חייכה והביטה בי לכמה שניות כשאמרה, "אלוהים, סקוט, אתה כל כך אובססיבי על זה. טוב, שנייה אחת הוא מתאמץ ובשנייה הבאה הרגשתי את הזין שלו מתכווץ בתוכי. לא יודעת… הרגשתי כמו… קונדום מלא נוזל חם מתפוצץ בתוכי. זה הכי קרוב שאני יכולה לתאר. בסדר?"

היא המשיכה להסתכל עלי כשהיא חייכה חיוך גדול ואמרה, "אלוהים, אני באמת לא מאמינה שאהבת את זה. מה גורם לגבר לרצות לראות את אשתו מזדיינת עם גבר אחר?"

בזמן שהיא שאלה את זה, לא הייתה לי תשובה מוגדרת כלל, פשוט עניתי, "אין לי מושג, אני מניח שחלק עושים זאת, ופשוט אישרתי שאני אחד מהם."

היא ניערה את ראשה בחיוך, קמה, תפסה את הפיג'מה שלה מהארון, ואמרה לי שהיא הולכת להתקלח ושהיא לא חושבת שאני אמשיך לחפש את החוויה הזו, מסבירה שהיא הרגישה כמו זונה ורק רוצה להתקלח וללכת לישון.

כיבדתי זאת מתוך פחד טהור שאם אדחף את זה זה לעולם לא יקרה שוב, ואם לא אשמור על קור רוח, אני עלול בסופו של דבר לנסות להסביר את זה לעורך דין גירושין. זו הייתה טריטוריה לא נודעת לגמרי לשנינו; אנחנו לא הבנו את זה במלואו באותה עת.

בעצם, חשבתי באותה עת שהיה לי מזל שלא השתגעה לחלוטין, וסיימה את החופשה שלנו עם תקרית שלא הייתי שוכח לעולם. המשכתי לחשוב "איזו אישה לא תרצה לנסות את זה; עם בעל שמתרגש מזה," אבל שוב, לדחוף משהו בשלב זה, לא ממש מבין מה היא עלולה לעשות, היה מטורף.

לאחר מכן היא הלכה לישון מנסה להתעלם ממה שקרה. אני פשוט התגלגלתי וחיבקתי אותה, חושב שכל ניסיון ללכת בכיוון מיני בשלב זה, עלול היה לגרום לה לרגע של מציאות בו היא הייתה אומרת לי איזה חתיכת זבל אני, במיוחד בהתחשב בכך שהיא לא אמרה מילה כשהיא נכנסה למיטה.

חוץ מזה, הפנים שלה אמרו הכל כשהיא יצאה מהאמבטיה, "פשוט שכבתי עם שני בחורים, כמעט במחצית מגילי, הבעל שלי רצה את זה, ואני לא זוכרת את זה בנדרי הנישואין שלי."

התעוררתי במהלך הלילה וחושב על זה, לפעמים מאונן בזהירות לא להעיר אותה, עדיין לא יודע איך היא תתעורר אחרי מה שקרה.

כפי שהתברר, התעוררנו לאותו בוקר כמו תמיד, מתחילים את הבוקר המאוחר שלנו בבריכה ב-11:30. אף אחד מאיתנו לא הזכיר את מה שקרה; אני חושב שניסינו להעמיד פנים שזה לא קרה.

היינו הראשונים שם זמן מה, חווים רגע נדיר של שלווה מושלמת כשנשמנו את ריח הים, הרגשנו את הבריזה הקלה, לפעמים מחזיקים ידיים בשיחה אקראית.

כשהשמש הגיעה לשיאה ואנשים התחילו לצאת מהחדרים שלהם, התחלנו לשתות קצת. ובזמן שאני אומר קצת, שנינו החלטנו שאם מה שהרגיש כל כך גרוע, באמת גרם לנו להרגיש כל כך רע, אז אולי חוקי היקום יכתיבו שאם נשתה יותר, זה יעשה לנו טוב יותר.

אחרי כמה פעמים שחזרנו לחדר לשתות ולהתקרר, היא אמרה, "אם אני אפילו חושדת שהם סיפרו לחברים שלהם ואני איכשהו אהיה מזוהה כזונת המלון, אנחנו יוצאים מכאן." זו הייתה האזכור הראשון של זה, אבל אני כבר הכנתי את עצמי כל הבוקר, יודע שזה יבוא. זה חייב.

אמרתי בלי לדעת באמת איך הם יתמודדו עם זה, "הם יהיו משוגעים לספר מילה בהתחשב במה שקרה, ואיך זה קרה. שניהם היו קצת מבולבלים ומפוחדים מהאירוע. לא הייתי מודאג מזה."

היא ענתה בפשטות, "נראה, אבל אני רצינית."

בסביבות השעה 2:00 אחר הצהריים, אחד הבחורים יצא מחדרו ויצא לבריכה. הוא מיד ראה אותנו והתקדם לעברנו. הוא התחיל לקרב כיסא נוח לצדנו ובכמעט לחישה, התחיל לומר, "אני כל כך מצטער אם דברים יצאו משליטה אתמול בלילה. דיברתי עם סטאן ונרצה לשמור את זה בסוד אם אפשר. היה לנו זמן לחשוב על זה וזה כמעט נראה כאילו אנחנו כופים את עצמנו על הסיטואציה, וזה הפחיד אותנו קצת אחרי."

יכולתי לראות את ההקלה נמסה על פניה של לנה. אני בטוח שהיא חשבה שהם שניהם יספרו לכל מי שהיו איתם, ולמעשה גם אני חשבתי כך. היא מיד אמרה, "אל תדאגו איך דברים קרו או מה קרה. זה פשוט קרה.

הכל בסדר, ואני מסכימה לשמור את זה בסוד. זה היה מאוד בוגר מצדכם לומר לנו את זה." ואז חיבקה אותו והודתה לו שוב.

מאוחר יותר אחר הצהריים, הבחור השני הגיע ואמר לנו הרבה אותו דבר. אחרי ששמעתי את שניהם אומרים כאלה דברים, לנה התחילה סוף סוף להיכנס למצב רוח חופשה שוב.

כולנו ישבנו שם שותים ומדברים במשך שעות. בשלב מסוים לנה אמרה, "היי, אנחנו הולכים לאכול רגלי סרטן מאוחר יותר ב-The Crab Shack, אולי תוכלו להצטרף." הגישה שלה אמרה הכל; המניות שלהם עלו במאה אחוז כשהבינה שהם באמת לא סיפרו לאף אחד.

הם מיד ענו, "אה, כמובן, היינו שם פעמיים וזה שווה את הכסף."

כשהמשכנו לשבת שם להשתזף בשמש ולפעמים לקפוץ לבריכה, השעה התקרבה ל-6:00 אחר הצהריים כשלנה אמרה "בסדר, אני סיימתי עם השמש. אם אנחנו הולכים לעשות את זה, אנחנו צריכים להתארגן. תבואו לחדר בשעה 7:00 אחר הצהריים, וכולנו נצא משם." עדיין יכולתי לראות שהיא הייתה מרוצה מאוד מכך שהם לא סיפרו לאף אחד.

הם שניהם הודו לנו שוב על כך שהיינו כל כך קוליים, והסכימו מיד שהם יהיו בחדר בזמן.

אחרי שהיינו בחדר במשך כחצי שעה, כשהיא רואה את לנה מסתובבת במגבת אחרי המקלחת הקצרה שלה, כשהיא צובעת את ציפורני הרגליים המדהימות שלה, עומדת עירומה ולובשת תחתונים, עם השמלה המאוד סקסית שלה ונעליים על עקבים של חמישה אינץ', התרגשתי יותר מכל אחד אחר.

פעם אחת בזמן הזה, היא התכופפה והרימה בקבוק לק שנפל בדרך חזרה לחדר האמבטיה, והחלק התחתון של תחתוני התכלת שלה נחשף בבירור, לחוץ חזק נגד המפשעה שלה. זה היה מדהים.

כמה פעמים היא עשתה פרצוף מחריד כשהיא שתתה, ואמרה "מה לעזאזל עשית לי? האם יש בכלל מיץ כאן?" שתינו משקאות מעורבים כל היום, אבל אלה שעשיתי עכשיו היו כמעט נוזל טהור.

לאחור אני יכול לומר שאלכוהול אף פעם לא צריך להיות הקטליזטור העיקרי לאירוע כזה. עם זאת, מצאתי את עצמי כל הזמן מצדיק את עמדתי המוסרית בכך שאני אומר לעצמי שזה בלתי אפשרי ללא זה.